קבוצת ברן בע"מ נ' לכיש טורס חברה לנסיעות ותיירות (1979) בע"מ

החלטה

1.המשיבה תובעת את המבקשת בבית משפט השלום בקרית גת לתשלום יתרת חוב שוו"ע ל- 30,370$ בגין שירותי נסיעות ותיירות שסיפקה לה.

הנתבעת (המבקשת) הגישה לבית המשפט בקשה למחיקת התביעה על הסף בטענת התיישנות. נטען על ידה כי על-פי דו"ח החשבון שצורף לתביעה – עוד ביום 31/1/05 (יומיים לפני תחילת תקופת ההתיישנות) הייתה יתרת החוב שלה גדולה מהסכום הנתבע – ועל כן די בכך להוכיח מתוך מסמכי התביעה כי התביעה התיישנה.

בית משפט השלום (כב' השופטת נ. חת-מקוב) בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, דחה את בקשת המחיקה על הסף, זאת כיוון שבחינת דו"ח החשבון הנ"ל מעלה על פניו כי:

"בדרך שבה התנהל החשבון בין המבקשת (העותרת) למשיבה, באופן שוטף המבקשת שילמה על חובות באיחור של מספר חודשים, וכך החוב התגלגל מחודש לחודש כשמה שיוצר את יתרת החוב הוא החיובים החדשים ביותר שהם אלה שלא נפרעו ולא הישנים ביותר".

מסקנה זו מתחזקת לאור התנהלות רכישת שירותי המשיבה על-ידי המבקשת במהלך תקופת השנים עד לדצמבר 2011 כמפורט בדו"ח החשבון האמור.

לאור העובדה שבבקשת המחיקה על הסף ביקש ב"כ המבקשת להסתמך אך ורק על כתב התביעה ועל הדו"ח הנ"ל ונמנע מהבאת ראיות או בירור עובדתי נוסף מעבר לכך – דחה כאמור בית משפט קמא את בקשת הדחייה על הסף בקובעו כי הדו"ח הנ"ל אינו מעלה על פניו מניה וביה את ההתיישנות הנטענת.

2.בפני בקשת המבקשת לרשות לערער על ההחלטה.

לטענתה, יש להעדיף קריאה אחרת של הדו"ח ונתוניו ולהסיק מהם דרך התנהלות חשבונאית שונה בין הצדדים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על צרופותיהם לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

טענת ההתיישנות ובקשת המחיקה על הסף הסתמכו כל כולן על דו"ח החשבון כפי שהוא ועל טענות המבקשת למסקנות המתבקשות מכך לעניין ההתנהלות החשבונאית בין הצדדים משך שנים ארוכות גם לאחר אותו מועד יתרה מיום 31/1/05.

המבקשת התנגדה לבירור עובדתי בנושא זה ודרשה הסקת מסקנתה שלה מתוך הדו"ח כפי שהוא בלבד.

בנתונים אלה – לא מצאתי פגם כלשהו בניתוח החשבונאי והמשפטי שניתח בית משפט קמא את המסמכים שבפניו ובמסקנתו כי בחינת רצף הדו"ח עד לסוף 2011 מלמד, לפחות לכאורה, על שיטת התחשבנות ותשלומים אחרת שנהגו בה הצדדים – השומטת לכאורה ובשלב מקדמי זה (שטרם הובאו בו ראיות כלשהן) את טענת ההתיישנות.

לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור על החלטה זו.

3.אוסיף ואציין כי לאחר סיום שמיעת הראיות, רשאית תהיה המבקשת לנסות לשוב ולהידרש לעניין זה בפני בית משפט קמא.

4.אשר על כן – ומהנימוקים שפורטו לעיל – אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

סכום זה יועבר על-ידי המזכירות למשיבה, מתוך הפיקדון שהפקידה המבקשת בהליך זה.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.